מדינת ישראל - הועדה המקומית לתכנון ובניה מחוז דרום נ' שיתופית חקלאית בע"מ ואח'

פסק דין

בפני ערעור על גזר דינה של כבוד השופטת שרה חביב, בבית משפט השלום בבאר שבע, בתיק תו"ח 42801-06-10, שניתן ביום 16/05/13, שבו בוטלה הרשעתם בדין של המשיבים 5-7 (להלן: "המשיבים").

המשיבים הודו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום, עבירה של ביצוע עבודה במקרקעין הטעונה היתר ועבירה של ביצוע שימוש במקרקעין הטעון היתר, בהיותם מנהלים פעילים של יתר המשיבות. על פי האמור בכתב האישום הקימו המשיבים שלא כדין במקרקעין הסמוכים לקיבוץ גבולות, בין היתר מבנה העשוי פח ברזל ובטון , ועשו בו שלא כדין שימוש חורג כבית אריזה של תוצרת חקלאית .

הסדר הטיעון כלל הסכמות בכל רכיבי העונש, למעט ביחס לרכיב הרשעתם של המשיבים.

לאחר הצגת הסדר הטיעון ביקשו המשיבים שלא להרשיעם.

תסקירי שירות המבחן שהוגשו במסגרת ההליך בבית המשפט קמא, בעניינם של המשיבים, היו חיוביים והמליצו להימנע מהרשעתם של המשיבים תוך הטלת חובת שירות לתועלת הציבור בהיקף של 180 שעות על המשיבים.

בגזר הדין, בהתאם להסדר הטיעון שהציגו הצדדים בפני בית המשפט קמא, הושת על המשיבים קנס כספי וביצוע עבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף של 180 שעות.

ביחס לשאלת הרשעתם של המשיבים, הוחלט כי יש לבטל הרשעתם בדין, לאור המלצת שירות המבחן, תוך השתת צו שירות לתועלת הציבור, כאמור.

ביחס לצו הפסקת השימוש צויין בגזר הדין כי הצדדים הסכימו על צו הריסה וצו הפסקת שימוש דחויים על מנת לאפשר לנאשמים להכשיר את הבנייה הרלוונטית.

טענות הצדדים:

המערערת ביקשה לבטל את החלטת בית משפט קמא, בכל הנוגע לאי הרשעת המשיבים, ולהורות על הרשעת המשיבים.

המערערת טענה כי שגה בית משפט קמא בהחלטתו לבטל את הרשעתם של המשיבים, וכי הימנעות מהרשעה של נאשם הינו דבר חריג ונדיר.

לטענת המערערת, מדובר בעבירות חמורות ורחבות היקף, בהן הודו המשיבים, על כן יש להרשיעם.

עוד טענה המערערת, כי החלטת בית משפט קמא אינה עולה בקנה אחד עם ההלכות הקיימות בפסיקה ואינה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק הפלילי, לפיה אדם שהוכחה אשמתו יורשע בדין.

המערערת טענה כי שגה בית המשפט קמא בהפחתת עונשם של המשיבים עד כדי ביטול הרשעתם, הואיל ונתפסו בעיני בית המשפט, כאנשים נורמטיביים. לטענתה, בתחום דיני התכנון והבנייה הכלל שנקבע בפסיקה הינו שיש לצמצם ההימנעות מהרשעה, דווקא בגלל העובדה שמדובר בעבריינות המבוצעת על ידי אנשים המוגדרים כ"נורמטיביים".

בהודעת הערעור ציין ב"כ המערערת כי בסמוך להגשת כתב האישום, הגישה המערערת בקשה לאישור צו הפסקה שיפוטי שאושר על ידי בית המשפט במסגרת תיק בע"א 13526-03-10. עוד ציין ב"כ המערערת כי גם ניסיון המשיבים בבקשה לביטול הצו לא צלח ובית המשפט הותיר את הצו על כנו. במקביל לכתב האישום, ניתנו ארכות לביצוע הצו.

המערערת טענה כי עבירות התכנון והבנייה עולות כדי "מכת מדינה" וכי הניסיון מלמד שעבירות אלו מבוצעות על ידי אנשים נורמטיביים, ולפיכך מתחייבת תוצאה של הרשעה, על מנת להגשים את מטרת הענישה, לרבות גמול והרתעה.

בדיון שהתקיים ביום 12/09/12, טען ב"כ המשיבים, כי המשיבים הפנימו את חומרת המעשה.

בנוסף טען ב"כ המשיבים, כי בבית משפט קמא הגיעו הצדדים להסדר טיעון עם התביעה, ובכך חסכו המשיבים זמן שיפוטי יקר.

עוד הוסיף כי הקנס שהושת על המשיבים, הנו קנס בסך כולל של 1.6 מ' ₪.